הראל חברה לביטוח בע"מ נ' שיוחי

פסק דין

עיקרי העובדות וגדר המחלוקת

1.בתיק זה הוגשה תביעה נגד הנתבע בגין מעורבותו בתאונת דרכים שבה היה מעורב רכב מבוטח על ידי התובעת. בתאונה נגרמו גם נזקי רכוש. אין מחלוקת בדבר קרות התאונה והנזק שנגרם. אלא שבמועד התאונה היה הנתבע עובד במגרש מכוניות של מר הישאם חרחש (להלן: חרחאש). חרחאש היה מבוטח בפוליסת ביטוח מיוחדת מסוג "סחר מכר" (להלן: הפוליסה), המאפשרת לעסוק במכירת הרכב, כולל תצוגה, סחר ומבחן של כלי הרכב. לפיכך הגיש הנתבע הודעת צד ג' נגד המבטחת וטען כי עליה לשאת בנזק שנגרם. אולם צד ג' (להלן גם: מנורה) טענה כי בזמן התאונה הנתבע עשה שימוש ברכב לנסיעה פרטית, ועל כן הפוליסה אינה חלה על התאונה.

2.הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו במידה שצד ג', מנורה, תחוייב בתביעה או בחלק ממנה, היא תשלם לתובעת 85% מהקרן בתוספת הצמדה, שכ"ט עו"ד ואגרה במתכונת שנקבעה. ואילו במישור היחסים שבין התובעת לנתבע הוסכם כי ככל שהתובעת תקבל מסמכים וראיות לגבי מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע, היא תשקול להסכים לכך שהסכום שישולם נגדו יעמוד על 60,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד, הצמדה וריבית, כשיתרת הסכום תשולם על ידי מנורה. בכפוף להסכמות אלו הודיעו הנתבע וצד ג' שאין להם טענות כלפי התובעת במישור אחריות הנהגים, כך שהדיון יתמקד בשאלת הכיסוי הביטוחי בין הנתבע לבין צד ג' בלבד.

3.המחלוקת המצריכה הכרעה בתיק היא, איפוא, בשאלת חבותה של צד ג', דהיינו האם התאונה התרחשה במהלך נסיעה פרטית של הנתבע, שאז אין הפוליסה חלה עליה, או שהנתבע היה בנסיעה במסגרת עבודתו, ועל המבטחת לשאת בנזקים.

הנתבע הגיש תצהיר ונחקר. מטעם הנתבעת הוגש דו"ח חוקר ואף החוקר נחקר בחקירה נגדית.

4.בתצהיר העדות הראשית שלו הצהיר הנתבע כי ביום 15.8.05 במסגרת עבודתו התבקש על ידי מעבידו חרחש לאסוף רכב מסוג ב.מ.וו מ"ר 53-515-16 (הוא הרכב שהיה מעורב בתאונה). הרכב הוחזק על ידי מגרש הרכב (בתצהיר נרשם חניון אך על פי אופי הפעילות בו נראה כי הכוונה למה שמכונה מגרש מכוניות), ונלקח על ידי לקוח פוטנציאלי לצורך בחינתו טרם קניה. על פי התצהיר הנתבע התבקש לקחת את הרכב מבית הלקוח בגילה, לנסוע לביתו ולמחרת בבוקר להחזיר את הרכב לסוכנות הרכב. במהלך הנסיעה ברכב ממקום האיסוף בגילה אל בית הנתבע בשכונת קרית יובל, ארעה התנגדות בין הרכב לבין רכב אחר , סובארו מ"ר 72-421-58 המבוטח על ידי התובעת. כתוצאה מנזקי תאונה זו הוגשה התביעה.

דיון והכרעה

5.בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי הוא התבקש להביא את הרכב בשעה 11:00 בלילה וטען כי חרחש היה במגרש ונוהג להיות שם בשעות כאלו (עמ' 2). הוא לא יכול היה למסור את כתובתו של הלקוח בגילה (עמ' 3 שורות 26-29).

6.בעדותו בבית המשפט העיד הנתבע כי לקח את הרכב מבית הלקוח חיים בגילה, עצר בדרכך לקחת סרט די.וי.די והמשיך לכיוון קרית יובל, שם התגורר עם חברתו. אולם בהודעתו במשטרה שאותה אישר הנתבע (עמ' 4 שורות 19-21) הנתבע סיפר כי לפני התאונה היה עם חברים בגן סאקר ועשה "על האש", ואף אישר ששתה בירה. ההודעה עצמה לא הוגשה (אם כי היא מצויה בתיק בית המשפט, ככל הנראה כחלק מהחומר שהוגש במצורף להודעת צד ג'). אולם גירסת הנתבע בהודעה זו הוצגה בפניו בחקירה הנגדית. הנתבע לא הכחיש שאמר את הדברים במשטרה, אך טען שכיום אינו זוכר שהיה שם. הוא טען כי בזמן התאונה וגביית ההודעה היה מבולבל, והיה חותם גם אילו ביקשו ממנו לחתום על משכנתא (עמ' 6 שורות 10-24). אין, איפוא בדברי הנתבע הכחשה של העובדה שבחקירתו במשטרה מסר שהיה בגן סאקר לפני התאונה. הנתבע טוען בדיעבד שהיה מבולבל אז, אולם לא מסביר מדוע היה מבולבל ולא מצביע על נימוק הגיוני למסירת גירסה כזו אם הדבר לא ארע במציאות. בחקירה החוזרת השיב הנתבע כי היה מבולבל כתוצאה מהתאונה (עמ' 9, 10), אולם לא נטען ולא הובאו ראיות לכך שהנתבע נפגע ביכולת הזיכרון או בכשרו הקוגנטיבי. הנתבע אינו טוען שלא זכר את האירועים או שטען בזמן החקירה במשטרה שהוא מבולבל. הוא היה מסוגל למסור גירסה ברורה במשטרה. על כן לא ניתן לקבל את הטענה בדבר מצבו המבולבל כשהוא מועלית רק בעדותו בבית המשפט, כאשר לנתבע אינטרס ברור לבטל את הגירסה שמסר בסמוך לאירוע.

7.מאחר שהגירסה המקורית של הנתבע לפיה בילה עם חברים עובר לתאונה מביאה למסקנה שהתאונה לא היתה מכוסה על ידי הפוליסה, הרי שלנתבע מניע ברור לשנות את גירסתו. בנוסף, הגירסה המקורית בפני עצמה סבירה יותר מהגירסה הנוכחית של הנתבע, לפיה הוא ומעבידו היו שניהם במקום עבודתו במגרת שהמכוניות בשעה 11:00 בלילה, והמעביד חרחאש ביקש ממנו לאסוף רכב מבית לקוח בשעה כה מאוחרת ללא כל סיבה מיוחדת. כך ששני הטעמים תומכים בגירסתו הראשונה של הנתבע, לפיה הנסיעה ברכב בזמן התאונה לא היתה במסגרת עבודתו.

8.הנתבע נשאל בחקירה הנגדית מדוע לא הגיש הודעת צד ג' נגד מעסיקו חרחאש. הוא השיב שאינו מבין בדברים האלה (עמ' 7 שורות 30-32). הנתבע אישר כי הוא בקשר "חפיף" עם חרחאש, וכי חרחאש יודע על הדיון שהתקיים (עמ' 8 שורות 1, 2).

בסעיף 7 לסיכומיו הסביר הנתבע כי נמנע מהגשת הודעת צד גג' נגד חרחאש מאחר שהוא נתון לחסדיו לנוכח הנזק הכספי שנגרם לרכב. אולם חשש זה אינו קיים אם הנתבע אכן פעל במסגרת עבודתו ועל פי הוראות המעביד. יש לזכור כי הנתבע עמד בפני סיכון לחיוב כספי בסכום התביעה של למעלה מ-140,000 ₪. על כן ההימנעות מהגשת הודעת צד ג' מהווה תמיכה נוספת לאפשרות שהנתבע אכן נסע ברכב נסיעה פרטית, ולא במסגרת תפקידו ולבקשתו של חרחאש.

9.הנתבע העיד בבית המשפט כי היה אמור להגיע עם הרכב לביתו שבקרית יובל, ואילו לחוקר הביטוח סיפר כי היה עליו להביא את הרכב לביתו בבית חנינה ומשם בבוקר למגרש. הנתבע הסביר כי הוא ישן פעם בבית אביו או אמו ופעם בבית חברתו, והוסיף כי חברתו התחתנה והוא אינו יכול להביאה לעדות (עמ' 8 שורות 6-16) . אמנם יש בדברי הנתבע הסבר אפשרי לסתירה, אולם לא ניתן להתעלם מהסתירה המקורית שבין דבריו לחוקר לבין דבריו בית המשפט בנוגע למקום לינתו המתוכנן.

10.הנתבע שינה את גירסתו גם בנוגע לזהות בעל כרטיס האשראי שבו עשה שימוש לשכירת הסרט, בפני החוקר טען שהכרטיס שייך לחברתו, ובבית המשפט טען שהוא שייך לחברו (עמ' 8 שורה 17 ואילך).

11.הנסיבות שפירטתי מצביעות על כך שגירסת הנתבע שלפיה התאונה התרחשה כשהוא בנסיעה במהלך עבודתו אינה יכולה להתקבל. הגירסה אינה סבירה כשלעצמה, היא עומדת בסתירה לגירסאות קודמות שמסר הנתבע והיא מעוררת תמיהות ושאלות שונות שהנתבע לא יכול היה לתת להן הסברים.

12.בסיכומי הנתבע ניתנו הסברים לנושאים שונים שהועלו בחקירה הנגדית ובסיכומי צד ג'. כך נטען על סמך עדותו של הנתבע כי הוא ניסה ולא הצליח לאתר את חיים, הלקוח שממנו נלקח הרכב בליל התאונה (עמ' 4 לפרוטוקול, סעיף 37 לסיכומי הנתבע). עוד נטען כי הנתבע לא יכול היה להוכיח שקיבל שיחת טלפון ממעבידו ובה התבקש לקחת את הרכב מבית הלקוח מאחר שמדובר במכשיר "טוקמן" שלא ניתן לקבל לשיחות המבוצעות בו (פרוטוקול עמ' 3 וסעיף 38 לסיכומי התובע), וכי הנתבע לא יכול היה להביא לעדות את חברתו משום שהתחתנה עם אחר (סעיף 45 לסיכומים). אולם גם אם אקבל את הסבריו של הנתבע בכל הנושאים הללו וביתא הנושאים הנזכרים בסיכומים, נותרו עובדות רבות שלא ניתן להם הסבר, ובכללן עצם עבודתו של הנתבע בשעת לילה מאוחרת, הצורך להגיע באישון לילה לביתו של לקוח ולקחת ממנו את הרכב כשלא היתה כל דחיפות בדבר, אימרת הנתבע במשטרה לפיה בילה עם חבריו בגן סאקר עובר לתאונה, ועוד.

13.ב"כ הנתבע טוען כי גביית דמי ההשתתפות העצמית על הפעלת הפוליסה בגין התאונה מהווה הודאה מטעם צד ג', מעבירה אליה את הנטל להראות שהתשלום הושב למבוטח, ותד ג' לא עמדה בנטל זה. דחיתי טענה זו עוד בזמן הדיון בהחלטה בעמ' 11 לפרוטוקול, וציינתי כי גם אם בשלב כלשהו חברת הביטוח הסכימה להפעיל את הפוליסה ושינתה את דעתה, אין בכך כדי להשפיע על השאלה הנדונה. הדרישה לתשלום ההשתתפות העצמית היא חלק מהתהליך הסטנדרטי של הפעלת פוליסה, ואין בכך כדי למנוע מהמבטח לשקול את עמדתו כאשר מתברר שקיים ספק לגבי תחולת הפוליסה. מובן שבמצב כזה זכאי המבוטח להחזר הכסף ששולם.

14.אני מקבלת את טענת הנתבע לפיה הסטיה הקלה מהדרך על מנת למשוך סרט די.וי.די אינה שוללת את היות הנסיעה נסיעת עבודה, ואת תחולת הפוליסה. על כן, אילו אמנם היתה התאונה מתרחשת כשהנתבע סטה סטיה קלה מן הדרך, ובמקום לנסוע מבית הלקוח מגילה לביתו בקרית יובל היה הנתבע סוטה כדי למשוך סרט די. וי. די, לא היה בכל כדי לשלול את הגדרת הנסיעה כנסיעת עבודה ואת תחולת הפוליסה. אלא שכאמור, אינני מקבלת את טענת הנתבע לפיה היה בדרכו מבית הלקוח לביתו, כך שעניין הסטיה מהדרך אינו רלוונטי כלל.

15. לאור כל האמור אני דוחה את גירסתו של הנתבע ואת טענתו לפיה התאונה התרחשה במהלך עבודתו. אני קובעת כי הנתבע היה בנסיעה פרטית, כך שפוליסת הביטוח אינה חלה, והודעת צד ג' שהוגשה נדחית.